פסק-דין בתיק ב"ל 38731-06-10

1.       השאלה העומדת להכרעה - האם המוסד פעל כדין עת זימן את התובע לבדיקה מחדש על יסוד תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - התקנות).

הרקע לתביעה:

2.       התובע נפגע בתאונה, אשר הוכרה כפגיעה בעבודה.

3.       לתובע אושרה נכות זמנית לתקופה שעד יום 30.4.07.

4.       בהחלטת הוועדה הרפואית מיום 22.2.09 נקבע כי דרגת נכותו היציבה של התובע היא 24% (20% על פי סעיף 37(5)(ב) ו- 5% על פי סעיף 68(ג)(מותאם)). בסעיף 26 לדו"ח הוועדה, שכותרתו "המלצות בקשר לחומר רפואי מבוקש לוועדה הבאה" נכתב כ י "הוועדה מבקשת לפתוח התיק לדיון מחדש בעוד כשנתיים".

5.       ביום 7.3.2010 קבע רופא המוסד כי יש לזמן את התובע לבדיקה מחדש על פי תקנה 37 לתקנות, בנימוק ש "יתכן שיפור בתנועות ע"ש צווארי" . בהמשך לכך נשלח לתובע מכתב המוסד המודיע לו כי יזומן בקרוב לוועדה רפואית לדיון מחדש בדרגת הנכות.

טענות הצדדים:

6.       התובע טען כי על מנת שרופא המוסד יוכל להעמיד את עניינו של המבוטח לדיון מחדש על פי תקנה 37 עליו להראות נתונים רפואיים עדכניים לפיהם חל שינוי במצבו הרפואי של המבוטח; יש להפעיל את תקנה 37 משיקולים ענייניים, ולא ככלי "עוקף ערעור"; במקרה הנדון, לו סבר המוסד כי הוועדה הרפואית טעתה בכך שקבעה לתובע דרגת נכות יציבה לנוכח העובדה שיתכן שיפור במצבו, היה עליו להגיש ערעור על קביעת הוועדה הרפואית, ואין לאפשר למוסד לעשות שימוש בתקנה 37; גם על פי החלטת הוועדה הרפואית, היה מקום לבדוק את התובע מחדש לאחר שנתיים, והמוסד זימן את התובע לבדיקה מחדש בחלוף כשנה בלבד ממועד החלטת הוועדה הרפואית לעררים.

7.       ב"כ הנתבע טענה כי לצורך הפעלת תקנה 37 על ידי המוסד לביטוח לאומי לא נדרש מסמך הרפואי המראה שיפור במצב, אלא די בכך שלפי שיקול דעת מקצועי רפואי רופא המוסד סבור שסוג הפגיעה הוא כזה שעשוי להיות שיפור במצב כעבור פרק זמן; חיזוק לכך שאכן מדובר במצב רפואי בו צפוי שיפור הוא דו"ח הוועדה הרפואית לעררים עצמו; רופא המוסד אינו כבול בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, ורשאי לזמן את התובע לדיון מחדש גם בחלוף פרק זמן קצר יותר מזה שקבעה הוועדה הרפואית; במקרה הנדון לא נעשה שימוש בתקנה 37 כתחליף לערעור, אלא מדובר בהחלטה עניינית.

הכרעה:

8.       לאחר בחינת טענות הצדדים אני קובעת כי דין התביעה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן.

9.       בתקנות נקבעו שני מצבים בהם ניתן לזמן את הנפגע לדיון מחדש בדרגת נכותו:

9.1.    תקנה 36 קובעת כי ככל שמדובר ב "דיון מחדש לפי בקשת הנפגע", הרי  לאחר שעברו ששה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של הנפגע, ורופא שאושר במיוחד לכך "אישר בכתב בתוקף תפקידו זה כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה" הנפגע רשאי לבקש קביעת דרגתו מחדש. על פי תקנה 36(א) לתקנות "הדיון בקביעת דרגת נכותו מחדש של הנפגע ייעשה רק אם ההחמרה או הפגימה החדשה הן תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות". 

9.2.    תקנה 37 קובעת כי ככל שמדובר ב "דיון מחדש לפי בקשת המוסד", הרי לאחר שעברו שישה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, "רשאי רופא המוסד לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות". 

10.   בעניין שליבו (דב"ע מג/98 - 0 עובדיה שליבו  -  המוסד לביטוח לאומי,  פד"ע טז 211) נפסק כי " לאותו דיון מחדש צידוק, אם חל שינוי בנתונים ששימשו לקביעה קודמת", אם כי אותו שינוי   " אינו חייב להיות נתון מוכח בפני הרופא המוסמך, ודי שבידיעתו המקצועית ובניסיונו יהיה כדי לשמש יסוד סביר שחלוף הזמן הביא לשינוי".  כן נקבע כי " עצם העובדה שמקנים את הסמכות לרופא מביאה למסקנה, שהכוונה היא שהסמכות תופעל משיקולים רפואיים". וכי " הסמכות הנתונה בתקנה 37, ככל סמכות אחרת, צריך שתופעל משיקולים ענייניים, ומהם שיקולים ענייניים עת מדובר בדרגת נכות יציבה, שעל דיון מחדש בה יכול להחליט רופא? שוב אותה תשובה - שיקולים רפואיים, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר, ערעור או אף 'רביזיה' של החלטה של ועדה רפואית לעררים או פסק דין של בית דין לעבודה. לאלה דרכים משלהם".

11.   בעניין בוכובזה (דב"ע נג/5-0 שולמית בוכובזה - המוסד לביטוח לאומי; עבודה ארצי כרך כו(2) 7), נפסק כי "אין לעשות שימוש בכוח זה הנתון לרופא מוסמך של המוסד למטרות פסולות, כגון תחליף לערעור על קביעה רפואית (שמקומה בועדת ערר) או קביעה משפטית (שמקומה בבית דין אזורי לעבודה)"

וראו גם: בל (ת"א) 2943/04 ט רייגרמן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם; 4.6.2006). 

בל(ת"א) 7093/05 אזולאי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם; 26.3.2007).

12.   העולה מן האמור הוא כי לשם הכרעה בשאלה אם המוסד פעל כדין בזמנו את התובע לבדיקה מחדש בהתאם לתקנה 37, יש לבחון אם ההחלטה לזמן את התובע לבדיקה מחדש נתקבלה על בסיס שיקולים רפואיים, שמצביעים על כך שחל שינוי בנתונים ששימשו בסיס לקביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון, ולא על בסיס שיקולים המנחים את המוסד בהגשת ערר על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון או בהגשת ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית לעררים.